אנחנו קוראים לו והוא לא שומע. אנחנו קוראים לו שוב ואין תגובה.
הוא ספון בחדרו מול מסכים מסוגים שונים, מהופנט וכל עולמו מתרכז שם. במסך הקטן שלמולו. בדמויות המרצדות. מדי פעם מתרחש שיח חברתי שסובב את הדמויות המרצדות, את מספר הדמויות שהשיג מהעולם הוירטואלי, את הגביעים או את הויבקס (אם אתם לא מכירים, זה הכסף של הפורטנייט, ועוד כל מיני מושגים שכאלו). ואז קורה שהוא נפגש עם חבר או שניים ובאופן מפתיע, הם צוללים יחדיו עמוק לתוך המתרחש במסך. יושבים יחדיו וכל אחד שוקע עמוק לתוך המסך שלו.
כן, זו אחת התופעות הרווחות כיום בקרב ילדנו.עולם המסכים. יש עולם אחר? מה עם ספרים?
עולם הספרים שם הכל שקט, שששש…דממה…שום דמות לא מרצדת על המסך, הקצב מאט, את הרוב צריך לדמיין גם את רגעי המתח או השיא. עולם הספרים שחושף את הילדים למידע חדש, מעודד סקרנות, למידה, מעלה שיח מסוג אחר, מלמד להתבונן על מצבים מנקודות מבט שונות, להבין ולהכיר את הנסתר מעבר לגלוי, לגלות משמעויות נוספות למתרחש ולהעלות שיח מסוג אחר. הילדים שלנו ששרויים בתוך העולם המהיר והקצבי של המסכים, למול דפי הספר הדוממים והשקטים יחד עם מוחם ומחשבותיהם שכבר רגילות לקצב קצת אחר.
הקראת ספרים גם לבוגרים, עוזרת להנגיש אפילו במעט את עולם הספרים עם קצת פחות מאמץ מצידם. למרות שנראה לנו שילדים בכיתה ג, ד ואפילו ה, אמורים לקרוא לבד כי הם יודעים, מצאתי שילדים נהנים מהקראת סיפורים גם בגילים האלו. בדומה למבוגר שנהנה להקשיב לספרי שמע שמאפשרים לצד ההקשבה לסיפור, לעסוק במשימות נוספות במקביל, בתוך לוח זמנים צפוף, נסיעה לעבודה, שטיפת כלים או סידור הבית.
נראה מקובל ונפוץ להקריא לילדנו כל זמן שהם לא יודעים לקרוא או בשלבי רכישת הקריאה. לרוב, מרגע שהם רכשו את הקריאה אנו מאפשרים להם לקרוא בעצמם ובדרך כלל מפסיקים להקריא.
יש הנאה רבה וערך רב להקראה גם בגילים אלו כשהילד קורא עצמאית. פעילות ההקראה מאפשרת להקריא להם ספרים שאולי לא היו קוראים באופן עצמאי, ומנגישה את הספר בכך שמקלה באופן מסויים על תהליך הקריאה. היא מאפשרת לילד להשתרע לצידנו, להקשיב, להעלות שיח סביב הדמויות וההתרחשויות שקורות בסיפור. חוויה שדומה לצפייה משותפת בסרט, שרועים יחדיו על הספה עם פופקורן ושוקו רק….בלי…מסך! בכך אנו מחברים אותם לעולם הסיפור, חושפים אותם להגיה נכונה של מילים חדשות ואנטונציה מותאמת שלא מקבלת תשומת לב בקריאה עצמאית שלהם והופכת לזמן איכות שלנו עם הילדים.
הקראת הספר מאיצה במעט את החוויה. יש בה משהו אינטרקטיבי, ודינמי. ההקראה מביאה לסיפור עוד מימד – הקול, האינטונציה, ההטעמה. היא חושפת את הילד לעוד מימד מהעולם הסיפורי, מנגישה לו את הסיפור. להקראת הורה או מחנך (כאשר אלו לא ספרי שמע) יש ערך נוסף. הפעילות מהדקת את הקשר בין ההורה לילד, יוצרת שיח ונושאי עניין משותפים סביב התכנים והפרשנויות (האם גיבור הסיפור יצליח במשימה? מה יקרה לגיבורה? איך יגמר הסיפור? ועוד), הופכת לזמן הנאה, זמן איכות אמיתי. הילד וההורה נהנים מהסיפור. ההורה מנגיש לילד את עולם הספרים, הפעילות מאפשרת גם להורה שאינו מוצא זמן לקריאת ספרים להיחשף לעולם הספרים (גם אם זה ספרי ילדים, הם מהנים לא פחות), ההורה לומד עוד משהו מעולם התוכן של הילדים והופך לחוויה מהנה. ההקראה גם מקלה על ילדים המתקשים בקריאה מסיבות כאלו ואחרות. הקראה מדי יום או מספר ימים של פרק אחד או שניים מתוך ספר המותאם לגילם (גם בכיתה ג'-ד') עד לסיומו הופכת להיות חוויה נעימה ונושא משותף להורה ולילד.
אז מה לזה ולספר תעלומת התנין השביעי?
החוויה הופכת נעימה יותר כאשר ההורה מתחבר לספר שהוא מקריא לילדו. הספר תעלומת התנין השביעי, הוא ספר שנכתב לילדים אבל בהחלט יכול לעניין גם מבוגרים ולענות על למידה של דברים חדשים.
הוא מביא עובדות וסיפורים ומתבונן עליהם מנקודת מבט בוגרת וילדית. אלו שזורים לאורך כל הסיפור האחד בשניה. המבוגר והילד, כל אחד מהם, מעלה את מחשבותיו ונקודת מבטו על התרחשויות שונות ומועלות נקודות הסתכלות מתוך שני העולמות. זה מאפשר לילדים להזדהות עם הדמויות המתארות חשיבה שאולי דומה לאופן חשיבתם וכמו כן, להיחשף לפרשנות והתבוננות בוגרת. גם המבוגר ייחשף לאופן חשיבתם של הילדים.
בספר מובאים סיפורים קצרים שמעלים עובדות והתרחשויות מעולם תוכן קצת שונה מהעולם היומיומי שלנו ובהחלט יכולות לעניין גם מבוגרים. הספר מביא מידע ועלילה ומעלה סוגיות שונות מעולמנו, מעולם הטבע ובעלי החיים, שיכולים להוות למידה משותפת ונושאי שיח משותפים, מעניינים ומעשירים להורה ולילד.